חמדתיה / צימרים ומתחם אירוח באילניה

אירוח מפנק בבית איכרים משוחזר

הרבה שנים בעולם הפרסום לימדו אותי משהו על סיסמאות, סלוגנים ושורות מיתוג.
אפשר לומר שרוב הסלוגנים גדולים לפחות במידה אחת, אם לא יותר, מהמוצר או השירות שהם מוכרים...   

בחמדתיה, זה הפוך.

לחמדתיה, מתחם אירוח במושב אילניה, יש לוגו מקסים שמצויר בצבעי מים וסלוגן קטן וצנוע שאומר בפשטות: אירוח בבית איכרים.

מה עומד מאחורי הסלוגן הזה? מה מחכה לכם מעבר לשער הברזל הכחול והמחליד שמכניס אתכם פנימה למתחם?

בלי סיסמאות, אלא ישר מהלב, אני יכולה להגיד שמה שמחכה לכם שם זו אחת מחוויות האירוח הכי מפנקות, מיוחדות ומושקעות שיצא לי לפגוש בישראל.

המתחם של חמדתיה כולל 4 בתי אבן גדולים ויפים, ועוד קרון מתוק משופץ, ללינה של זוגות או משפחות. 

בין בתי האירוח מתפרסים בוסתנים, כרם קטן, ערוגות משק מתפוצצות בירוק, חדר ג'קוזי מפנק לחורף ובריכת אבן המדמה נביעה טבעית עם מים שאת הטמפרטורה שלהם אפשר להתאים למזג אוויר קיצי או סתווי. יש גם אזור כינוס נעים למשפחות וקבוצות בישיבה נמוכה על מזרנים, מטבח שטח פתוח וכל מה שצריך לנופש בקבוצה גדולה. 

התחושה הכללית היא שהגעתם לחלקת אלוהים קטנה (ומכאן השם, חמדת-יה) מנותקת מהזמן ומחוברת לטבע, ליופי, לאספנות מרגשת ולאסתטיקה של ידיים אוהבות וכישרוניות במיוחד.

אי אפשר לספר על חמדתיה, בלי להתייחס לעובדה שהיא יושבת בתוך אילניה, סג'רה לשעבר. המושבה החקלאית אמנם נראית קצת מנומנמת כיום, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. מסתבר שההיסטוריה שלה היתה מסעירה וסוערת, ובעיקר משמעותית מאד להתיישבות היהודית בגליל התחתון. אילניה החלה כחוות סג'רה, שאדמותיה נרכשו בידי החברה היהודית להתיישבות ב 1899, לטובת הכשרת חלוצים יהודים בחקלאות. בין החלוצים האלו עברו כמה אושיות לא קטנות בכלל, ואם תרשו לי לעשות קצת ניים דרופינג אז ברל כצנלסון, מניה שוחט ואפילו דוד בן גוריון שעף על סג'רה בספרי הזכרונות שלו. 

אז מה הפלא, שעם מורשת כזו מפוארת, הוקם מקום כל כך מיוחד ומחובר לאדמה? עתליה ואלי, שבנו את המתחם בארבע ידיים, יכולים בקלות לעבור בעצמם כחלוצים. הם גייסו הון עצמי כדי לרכוש שטח פראי ופרוע, שהיה בו רק מבנה אחד, נטוש, ולא הרבה יותר.

כיום, המבנה הזה ("בית האיכר") ששופץ באופן מרגש, משמש מבואה לקבלת האורחים, ויש בו פינת אוכל גדולה, ומטבח פתוח ופעיל שממנו יוצאים מגשים עמוסי כל טוב של עוגיות, פינוקים ונישנושים. הכל כל כך יפה, שאפילו מרתה סטיוארט היתה שוקלת רילוקיישן לאילניה...

שאר בתי האירוח של חמדתיה נבנו ברוח בתי האיכרים של פעם, מחומרי מיחזור ומאלמנטים אותנטיים שנאספו בפירוקים. אנחנו התארחנו במבנה שנקרא "בית האירוח הרביעי" ולא הצלחנו להחליט ממה אנחנו מתלהבים יותר – מהמרפסת הכיפית והעצומה, מהאח שבער כשהגענו,  מהמקלחת המיוחדת, או ממגש העוגיות והתה המושלם שהגישה לנו עיאט החייכנית כבר בכניסה. כנראה שמהכל ביחד, ובמיוחד מהפרטים הכי קטנים, ויש מלא כאלו.

בערב, כשהעליתי את הסטורי הראשון מחמדתיה לאינסטגרם, ענת גפני כתבה לי בתגובה: "חכי חכי לארוחת הבוקר...".

ידעתי שאפשר לסמוך על ענת. יש לה טעם משובח, סטנדרטים גבוהים והיא מתארחת קבוע בחמדתיה ואפילו ארגנה שם כמה ריטריטים לקבוצות. כל מה שהיא כתבה לי על ארוחת הבוקר הטרייה, היצירתית והמגזינית שמוגשת בחמדתיה התגלה כנכון. פלוס פלוס פלוס.

אחרי כמעט 24 שעות זוגיות ומטעינות במיוחד בחמדתיה (ועוד באמצע השבוע, תקלטו את הסטארטאפ!) יצאנו משער הברזל הכחול שדרכו נכנסנו, עם יומן פתוח וחשק לחזור. בא לנו לחזור לשם עם עוד זוג או עם קבוצה של חברים,  בא לנו  לחזור עם המשפחה המורחבת, עם הלפטופ לבד לכמה ימים של כתיבה ואם ממש יכופפו לנו את היד אז אפילו נסכים לחזור שם לריטריט יוגה או ציור בצבעי מים – ותבינו שאנחנו בכלל לא עושים יוגה או ציור בצבעי מים...! (-; 

העיקר שיהיה שוב תירוץ לחזור לחמדתיה, חלקת אלוהים קטנה ומשגעת, בין הכנרת לתבור.

לאתר של חמדתיה: https://www.hemdatya.co.il/

להצעות של עתליה לטיולים, מסלולים, מסעדות ואוכל באזור: https://www.hemdatya.co.il/blog 

ואם תגידו שאתם רדודים ושהגעתם דרך הבלוג, יש לכם גם 10% הנחה נוספת על לינה ואירוח באמצע השבוע. 

(גילוי נאות: ביקרנו בחמדתיה בדצמבר 2022, כאורחי המקום)