מלון בוטיק וסיור במזרח העיר /ירושלים

24 שעות של חוויה ירושלמית בלדית

ירושלים. 
נקודה רגישה אצלנו בבית. אפשר לקרוא לה אפילו נקודת מחלוקת היסטורית.
 
חצי מהמשפחה מוכן לעלות אליה לרגל בכל הזדמנות אפשרית. חצי שני מעדיף למסור אותה תמורת תל אביב בלי למצמץ...

איזה מזל שבאו דנה ועמית עם הצעה לעשות אוברנייט ירושלמי, והעוכר ישראל (-; נאלץ להסכים, בגלל הלחץ החברתי.

אז יצאנו שני זוגות ל24 שעות סך הכל, ולא תאמינו כמה הספקנו ואיך חזרנו (לא עושה לכם ספויילרים, תקראו עד הסוף)

איפה ישנו? 

ישנו לילה בוילה בראון במושבה, וזו היתה הפתעה נעימה ומפנקת במיוחד. המלון הזה, הקטן והבוטיקי, הוא כל מה שאני הכי אוהבת בירושלים: מיקום בלב המושבה הגרמנית הציורית והשקטה. צוות שמורכב מנשים לבביות ומקסימות במיוחד. עיצוב פנים יוקרתי ועשיר, אבל באותה נשימה גם נועז, חמים ומזמין.

החדר שקבלנו היה מרווח ומואר (השתלם לשדרג לחדר עם מרפסת קטנה), וחוץ מהאבזור המצוין חיכו לנו גם כמה פינוקים שווים ומפתיעים ביותר (שמישהו, לא נזכיר שמות, שכח לארוז אותם הביתה כשעשינו צ'קאאוט...גררר)

אבל אין ספק שהדבר הכי יפה במלון זה המבנה עצמו, והחצר החלומית שלו. אפשר לשבת בה שעות, גם ביולי הלוהט, וליהנות מבריזה נעימה, צל וספר או אפילו יותר טוב – משיחה עם דנה (:

 זהו מבנה היסטורי מתחילת המאה ה20, שיש לו סיפור – הוא נבנה עבור תופרת עילית בשם מרי ח'רופה, שעשתה הון קטן מתפירת שמלות לנשות החברה הגבוהה בעיר. נדמה לי שאם מרי היתה רואה אותו היום, בגלגולו הנוכחי, היא היתה מאשרת ועוד איך.

איפה אכלנו? 

ביום הראשון נפגשנו לבראנץ' בצמח, המסעדה הצמחונית שצמודה למחניודה, גם היא בבעלותו של אסף גרניט. הגענו אליה בהברקה של דנה, שאוכלת כשר, ונהנינו מכל ביס. מכל הדברים הטעימים מדי שניסינו, אני התלהבתי בעיקר מהברולה חצילים (גאוני) וה"בורקס קבריולט", אבל גם עם הפרנץ' טוסט הייתי מחליפה נדרים.

לקחנו ארוחת בוקר זוגית ונשבענו שנגיע פעם גם לארוחת טעימות בערב, שעמית ודנה ניסו כבר ואהבו מאד.
אחרי המסעדה ברור שהסתובבנו לנו בשוק מחנה יהודה. הוא היה כמעט ריק ביום ראשון, מה שרק הוסיף לקסם שלו בעיניי.

א.בוקר ביום השני אכלנו בקפית  שנמצא על רחוב עמק רפאים שצמוד למלון. זו היתה אחת מתוך 3 האפשרויות שהמלון נתן לנו לארוחת בוקר, והבחירה היתה מעולה. קודם כל כי היה לנו נעים לשבת במרפסת המוצלת והממוזגת ולדבר (ולדבר...ולדבר...עד שכל שאר תכניות הבוקר נגנזו, ואפילו בלי יותר מדי צער) ואח"כ כי הכל היה ממש מוצלח וטעים, בעיקר הסלט הירושלמי שמה אתם יודעים? מסתבר שהכי טעים לאכול אותו דווקא בירושלים!

איפה ס'תובבנו? 

אז הלכנו על סיור. קולינרי. בערב. בשתי שכונות בעיר.
עד כאן נשמע די סטנדרטי, לא?
רק ששתי השכונות שסיירנו בהן הפעם לא היו תלפיות או מאה שערים, נגיד. אנחנו יצאנו לסייר עם לילך רובין מwalkeatjm בשועפט ובבית חנינה במזרח ירושלים.

מודה ומתוודה, הייתי קצת לחוצה לפני. שנים של צריכת חדשות וחיבור אסוציאטיבי צבעו לי את כל המזרח ירושלים הזו בצבע מאד ספציפי. הלב דפק כשעלינו על המיני ואן שליווה אותנו ו"חצינו את הקווים" לתוך מה שציפיתי שייראה כמו פרק בפאודה. לקח לי 5 דקות בדיוק להפנים שהחשש הכי גדול שלי צריך להיות ממתקפת פחמימות וסוכר, ולא משום דבר אחר...

חשוב להגיד שגם שכונת השועפט (לא להתבלבל עם מחנה הפליטים) וגם בית חנינה, נחשבות לשכונות יוקרתיות במזרח ירושלים, והסצנה הקולינרית בהתאם. עשרות אם לא מאות של עסקי אוכל, ביניהם  מאפיות, מסעדות, "ברים" (של מוקטיילס נטולי אלכוהול) ואפילו רשת קינוחים קוריאנית מרפדים את הרחוב הראשי וגם את הבטן.

 מבחינתי באופן אישי, אחת התחנות הכי מעניינות היתה בכלל ירקנייה שנכנסנו אליה, וגילינו בה פירות וירקות בלדי שהגניבו אותי לגמרי, כולל ירק בשם פקוס, שהוא הכלאה בין מלפפון קראנצ'י למלון קצת שעיר. בטח שקנינו גם הביתה.

מפה לשם, שלוש שעות ו9000 קלוריות מאוחר יותר, נפרדנו מלילך. מכל מה שהיא סיפרה, אהבתי במיוחד שהיא סיכמה לנו שהצלחה של הסיור, מבחינתה, תהיה אם נמשיך להגיע לפה גם באופן עצמאי. האמת שאני מרגישה שיש לנו השלמות חומוס ובשר לעשות שם (הסיור הספציפי שלנו היה צמחוני) אז אני לא לגמרי פוסלת את הרעיון.

לאן טיפסנו בסוף היום?

את הערב שלנו סיימנו כמו שעמית הציע (זוכרים שהוא הוציא אותנו לסיור בדרום תל אביב? מאז אנחנו נוטים להסכים לכל הצעה שלו).  עלינו לתצפית לילה מהממת במיוחד ממתחם הנוטרדם דה ג'רוזלם.

המתחם, שנבנה על ידי הצרפתים בשלהי המאה ה-19, הוא אחד היפים והמרשימים בעיר, וכיום מהווה מלון שמיועד בעיקר לצליינים (אבל פתוח לכולם, ולדעתי מאד שווה בדיקה גם ללינה בעיר). המקום המיוחד והמטופח הזה מארח קונצרטים של מוזיקה קלאסית ועל הגג שלו יש מסעדה יוקרתית שנראית מעולה. הגענו לקראת 23:00, כשהמסעדה נסגרת וגם הדלתות החוצה לתצפית, אבל קצת התחננות מצידנו והבטחה שזה יהיה קצר והשומרים נעתרו ופתחו לנו. מומלץ להגיע מוקדם יותר, נגיד עד 22:00.

בוקר במושבה הגרמנית –

למחרת בבוקר, אחרי קפה ראשון ועוד כמה צילומים בחצר היפה של בראון (לא עומדת בקסם הזה!), יצאנו לסיבוב בוקר במושבה הגרמנית. הלכנו בקטע של פארק המסילה המקסים והמטופח שעובר במושבה, פגשנו ספסלי הנצחה מרגשים (זו חולשה שלי, ספסלים כאלה), תחנת אוטובוס שהוסבה לספריה קהילתית מושקעת, בית הקברות משיחי מסקרן עם ציורים מהברית הישנה והחדשה  וגם סימנו וי על חנות "נישה" היפה שמוקדשת לעיצובים ישראליים.

 
בשלב הזה, אגב, כבר קבלתי הודאה בכתב ובע"פ שהעוכר מהפסקה הראשונה בשל לחופשה נוספת בירושלים ושיום אחד באמת לא מספיק. מהפך או לא מהפך?...

בדרך הביתה –

זה היה קצר, אבל מתוק ועשיר כמו כנאפה דה בסט. אחרי ארוחת הבוקר דנה ועמית כבר היו צריכים לחזור למרכז, אבל אנחנו עוד עצרנו לנו בעין כרם, לסיבוב קצר בחצר של מנזר האחיות מציון, תצפית אחרונה, גספאצ'ו מרענן בפונדק עין כרם ופרידה...