סיור וינטג' ויד2 עם ענבל רוזנטל / עמק חפר

וינטג' זה הירוק החדש

על הסיורים של ענבל רוזנטל שמעתי דרך הקהילה שלי בפייסבוק. הקדשנו שרשור המלצות לחנויות שוות שמוכרות בגדי יד שניה, ובין עשרות ההמלצות והתיוגים, עלה גם השם שלה שוב ושוב. 

לענבל, סטייליסטית אישית ומלבישה בכירה בהפקות קולנוע וטלוויזיה, אמנם אין חנות משלה, אבל יש לה סיור יד שניה ואופנת וינטג' שמטייל בין חנויות כאלה.

ענבל רוזנטל. סטייליסטית ומלבישה מכף רגל עד ראש

היה מפתיע לגלות, שהסיור הזה לא מתקיים בסמטאות של יפו וגם לא בין רחובות העיר התחתית בחיפה. הוא קורה במרחק של פחות מחצי שעה נסיעה מהבית שלי, בין המושבים, הפרדסים והנופים הפסטורליים של עמק חפר. ואם זה לא קולינג פנימי חזק, אני לא יודעת מה כן (-;

וככה קרה, שבטיימינג קוסמי מושלם, יממה אחת בדיוק לפני "בלאק פרידיי" הידוע לשמצה, יצאתי עם ענבל לחפש אוצרות וינטג' ויד שניה במקומות הכי פחות צפויים.  

לסיור הגעתי עם דורית, חברתי הפאשוניסטה שדוברת סטייל צרפתי ברמת שפת אם. את הסטייל הזה היא מבטאת בין היתר בקבוצה מצוינת שהיא הקימה בפייסבוק, "הסודות של אלי". ואם שאלתם את עצמכם מי זה בדיוק האלי המסתורי הזה, אספר שמדובר באלי אקספרס.  למרות שלכאורה יש פה דיסוננס – דורית עפה גם על קניות יד שניה ובאופן כללי מאמינה בשילובים של חדש ומשומש ובקנייה חכמה ומושכלת.

הצטרפנו לענת, המאסטרית של החיים הטובים וחברה שתמיד כיף לפגוש, וגם לאודיה, נטלי ואפרת.

היום התחיל בקפה אלמגרו המתוק בקבוץ גבעת חיים (איחוד? מאוחד? הוויז כבר ידע). ענבל סיפרה לנו על הסצנה הלוהטת של בגדי יד שנייה, הסבירה איך שינויים בהרגלי הצריכה יכולים להציל את העולם או לפחות לשדרג לנו אותו, גרמה לנו לחשוב על הארונות הפרטיים שלנו בבית, על הרגלי קניה ולבוש, ואז עשתה ביננו סיבוב הכרות דרך ערכת קלפים מעיפים.

ענת שולפת את הקלף הכי פחות מתאים לה...או שאולי ההפך?

בשלב הבא יצאנו לסיור עצמו. ענבל מספרת שלכל קבוצה היא מתאימה סיור קצת אחר, עפ"י פרופיל המשתתפות. הנסיעה מחנות לחנות נעשית ברכבים פרטיים, ובכל חנות מחכה בעלת המקום עם סיפור אישי וקצת רקע.

תחנה ראשונה: לימורית, מושב שדה יצחק

לימור  היפה אולי חיה במושב, אבל הארון הפרטי שלה, וכך גם רוב הפריטים שמגיעים לחנות, נטועים ממש בלב העיר. זו החנות הצעירה ביותר מבין אלו שהגענו אליהן, ולימור מספרת שהרעיון נולד בתקופת הקורונה, שבה חברות עלו אליה לרגל למצוא בגדים. אחרי תקופה ארוכה של שקיות שהועברו מיד ליד, היא לקחה מבנה פשוט במושב, והפכה אותו לחנות מרווחת שאותה עיצבה ובנתה בשתי ידיים. כולן יצאו ממנה בידיים מלאות ובשקיות מתפוצצות מסטייל, ובאופן אישי מצאתי מגפיים שאיתן אני מתכננת לצאת בקרוב לסיבוב הופעות פולק/קאנטרי מחוף לחוף (-;

נו, איך המגפיים? צילמה: ענבל רונטל

תחנה שניה: אלמודנה, קבוץ גבעת חיים מאוחד

איך אפשר שלא להתאהב בה, באליסה? עם המבטא הדרון אמריקני, החיבוקים החמים עוד לפני שהכרנו, התה, העוגיות, סיפור החיים, והתובנות? החנות של אליסה מצוחצחת וביתית, ומעבר לבגדים שאפשר למצוא בכל מידה (זה עקרוני לה להחזיק תמיד גם מבחר בגדים במידות גדולות, וטוב שכך) יש גם שידות ורהיטים יפהפיים מעץ ממוחזר שהבן של אליסיה מנגר, ותכשיטים שהיא מכינה בעצמה מזכוכית מורנו.

תחנה שלישית: בגדכפת, כפר מונש

החנות של דלית בכפר מונש, היא הוותיקה מבין החנויות שביקרנו בהן, והיא גם סוג של קונצנזוס, כי יש בה עירוב סגנונות שפונה לכולן. דלית היא אישה עם אג'נדה, נחישות ותפיסת עולם מרשימה מאד. פעילה קהילתית וחברתית (לא ששמענו את זה ממנה, כן? זו ענבל ש"הלשינה" עליה), מאמינה בכל ליבה בקונספט של מיחזור וקיימות, ולא פוחדת לרדוף אחרי החלומות שלה. אישה השראה. 

סיימנו את היום שלנו בדיוק בזמן לארוחת צהרים (עמק חפר נותן גם פייט קולינרי, ולא רק אופנתי) ונפרדנו בצער מאחד הימים הכיפיים, וגם אחת מהשנייה (קבוצה טובה, קבוצה טובה!).

אני מנחשת שכל אחת מאיתנו הגיעה ליום הזה במטרה קצת אחרת: אחת בשביל הקניות והמציאות, אחת בשביל ליווי הסטיילינג המשובח של ענבל, ואחרת בזכות ההזדמנות ליום כיף ופרגון עצמי באווירה כפרית ושיקית. מה שבטוח, כולנו בסוף יצאנו עם מלתחה מושלמת של חוויות, של היכרויות ושל זיכרונות שנוכל ללבוש עם חיוך תואם.

להזמנת סיור אצל ענבל - חפשו אותה בפייסבוק, באינסטגרם או בווצאפ 054-4620100