3 ימים בצפון הרחוק/ארץ הדפנה, רשת מלונות מטיילים

חלק ב': עין תינא, עין זיוון ואין על החופשה הזו!


תקציר הפרק הקודם: גילי ואני יוצאים לחופשת אפטר מע"מ זוגית ומוצדקת במיוחד בצפון הרחוק, ומתארחים במלון "ארץ הדפנה" מרשת מלונות מטיילים.

בפרק הזה, אנחנו מגלים שהכתובת כבר על הקיר:


היום השני לחופשה (חמישי) 

אחרי ארוחת בוקר שווה ביותר בחדר האוכל, התחלנו לטפס עם הכביש היפה והדרמטי לכיוון צפון רמת הגולן.  
בקבוץ עין זיוון, כבר מזמן הבינו שהעתיד של הגולן נמצא גם בתיירות, ואנחנו כבר מזמן הבנו שתמיד שווה לעצור שם ולראות מה התחדש. ובכן, התחדש הרבה... כבר מהשלטים בכניסה גילינו שבנוסף למוקדים המוכרים והאהובים (כמו יקב פלטר, מטעי הדובדבנים לקטיף עצמי או בית השוקולד דה קארינה), נוספו עוד ועוד מקומות לגלות. הנה מה הספקנו לדגום:

"שדה" – חווה חקלאית גדולה ומרשימה לגידול לבנדר ולמיצוי צמחים ארומטיים, שממש עכשיו הוקמה.

המקום מעלף ביופיו הפרובאנסי, ויש בו סיורים קצרים בין ביתני המיצוי, היבוש וההפקה , פינות פיקניק מוצלות (עם סלי פיקניק שקונים במקום) וגם חנות משק.


לא כל המוצרים בחווה מוכנים כבר לשיווק (עכשיו זו העונה הראשונה של הפריחה) אבל כבר אפשר למצוא בה זרים שזורים טריים ומיובשים, סבונים, תמציות ריח, כלי קרמיקה וכו'.

אביגיל המקסימה (זו שבתמונה למעלה) סיירה אתנו קצת והסבירה על התכניות הגדולות שיש לרות, בעלת המקום, שהיא סוג של מרתה סטיוארט ישראלית מרובת סטייל.


 בכלל, כל המקום מעוצב בשיק ובטוב טעם יוצא דופן. עונת הפריחה של הלוונדר בדיוק התחילה (היינו בתחילת יוני) והחווה לחלוטין שווה ביקור.


כשהיינו בחווה נדלקנו על שני כסאות אינדרונק (הכסא האמריקאי הקלאסי) ש"נשתלו" שם כאילו בתמימות (-;


הם הובילו אותנו לבחור בשם אייל, לחנות שלו westport outdoor living ולרכישה ספונטנית מאד ומשמחת מאד של הסט הזה בדיוק גם לגינה שלנו. מעבר לדברים היפים והאיכותיים שהוא מייבא (כסאות, נדנדות, קערות אש ושולחנות), אייל הרים לעצמו מחסן/אולם תצוגה משגע בסגנון בקתה אמריקאית, עם מוזיקה נעימה וכלבה נעימה תואמת לליטוף. אפשר לקפוץ להציץ גם אם לא מתכננים לקנות.

כמובן שבמסגרת הביקור בעין זיוון לא יכולנו להתעלם ממה שמסתמן כקרואסון הכי מדובר בארץ, זה של קפה/מאפיית מטרלו. השמועות על תורים בלתי נגמרים בכל בוקר משכו וגם הרתיעו, אבל כשהגענו סוף סוף למקום, חייכה אלינו אלת השמרים והיה תור סביר לגמרי. 

אמאל'ה, כשחושבים על זה, זה פשוט נכון...!


היה טעים, ואפילו טעים מאד, אבל בתור אחת שמגיעה ממעצמת בולנז'רי כמו בנימינה (הי בורקין! הי פומו! הי גלניס!) נשמרה לי גאוות היחידה גם על מה שיש לי קל"ב.

*****

בשעה 14.00 בערך סיימנו את "הסיבוב הקצר" שלנו בעין זיוון, ושוב שקלנו שנ"צ לחיוב. אבל הי, אנחנו הרי אורחים של רשת מלונות מטיילים, והשם די מחייב, אז מה, לא נטייל?


עלינו על בגדי ים וסנדלים שמתאימים למים, ושמנו פעמינו ו-וויזנו לעין תינא, מסלולון משובח של שעתיים שכמעט כולו במים. הוא ממוקם איפשהו בין קבוץ גדות לגונן. אפשר ללכת רק בערוץ ולחזור ואפשר גם להמשיך ולטפס בעליה קצרצרה אך די מרשימה (וגם טיפה חשוכה בחלקה) ולהגיע בסוף למפל רציני ביותר שמשקיף על עמק החולה.

חלקו נראה כנביעה טבעית, וחלקו מוזרם מהמעיין בצינורות חקלאיים שיוצאים מהקיר. תענוג אמיתי, במיוחד ביום לוהט כמו שהיה לנו.


היה לנו כיף ממש ומצחיק ממש (נדמה לי שאפילו בלידות לא מעכתי לגילי את היד כל כך חזק. כן, אני יציבה ברמות אחרות....) רק קחו בחשבון שכנראה בכל שעה שלא תגיעו – לא תהיו שם לבד. 

בדרך חזרה מעין תינא לקבוץ דפנה התחלנו לחשוב איפה נאכל באותו ערב. באמת יפה שנזכרנו. זה היה יום חמישי בערב, רגע לפני חופשת שבועות הרשמית, וכבר חשבנו שנאלץ להסתפק באיזה חומוס (לא שאני מזלזלת במעדן האלים) או סלייס פיצה (כנ"ל). למזלנו הגדול והלא מובן מאליו – היו מקומות בפוקאצ'ה.

פוקאצ'ה היא מסעדת שף מעולה מעולה שיושבת במתחם גן הצפון, וזה אולי החיסרון היחיד שלה. היא יקרה יחסית, לא משהו ל"על הדרך" (אולי בעסקיות) אבל התמורה, השירות וכמובן האוכל המושלם בהתאם. ואם המזל הזה לא הספיק לנו, אז גם ענת והחצי השני החמוד שלה הסכימו להצטרף אלינו בספונטניות, ויצא לנו דאבל דייט של הביוקר. מצאתי אפילו מנות שעמדו קרוב לקריטריון הדיאטה החדשה שלי, ולא הרגישו לרגע כמו פשרה או התפשרות. בקיצור:


היום השלישי והאחרון לחופשה (שישי)

את היום האחרון שלנו בצפון (כבר?) התחלנו בדילוג אמיץ ולא אופייני על ארוחת הבוקר המצוינת שהמלון מציע, ודילגנו ישר לקפה מעיונה בקבוץ עמיר הסמוך, עוד המלצה מנצחת של ענת. המקום הזה באמת חמוד להפליא, עם מיקס מדליק של רהיטי וינטג' סבתא-שיקי, חוטמיות ענק שמקיפות אותו בשלל צבעי פריחה, וכמובן – קפה מעולה, כריכים טובים והפייבוריט העל זמני שלנו: פאי לימון!


לפני הצ'קאאוט בדפנה, עוד הספקנו לעשות סיבוב ארוך ברגל בקבוץ, שיודע להגיד תודה לדן הזורם בו דרך גינון וטיפוח מקסים. 

כן, ככה הוא זורם לו בלב קיבוץ דפנה

נפרדנו עד לפעם הבאה והמשכנו לתחנה האחרונה שלנו במסע חזרה הביתה: מוזיאון בית אוסישקין שענת נסים, גיבורת סיפורנו מהפרקים הקודמים, מנהלת.

המוזיאון, ששוכן במבנה מרשים, מדגיש בארכיטקטורה שלו את החלון לחרמון שבגולן מול החלון לשמורת דן שבעמק החולה. ממש כמו להיכנס לתוך ציור ממוסגר.


בתוך המוזיאון עצמו אצור עולם שלם, שמספר על ההיסטוריה, הארכיאולוגיה וכמובן מתנות הטבע שהאזור הזה מחזיק. נהנינו מהדרכה אישית גם של פביאן וגם של ענת (יש אותנו ביותר VIP, תגידו?), מסרט חמוד שמצליח לתאר במשך שש דקות היסטוריה של אלפי שנים, ןמתצוגה זאולוגית יפה ונוסטלגית לצד תערוכה ארכיאולוגית שנוספה בשנים האחרונות. המוזיאון דוגל במינימום מסכים ומקסימום התחברות בגובה העיניים, וזה מורגש ואפילו הייתי אומרת שמרגש.


בדרך הביתה, באוטו, עשינו סיכום אירוע לחופשה הזו, וניסינו להבין מה עשה אותה כל כך מוצלחת ביחס לחופשות אחרות. המסקנה המתבקשת היתה שבשביל להרוויח את כל העומק של האזור שאליו נוסעים צריך לקפוץ קודם כל לרדודים, ולא להתבייש לשאול.

***
אז תודה לכל מי שנתן לנו טיפים. תודה לענת שגרירת הצפון. ותודה לרשת מלונות מטיילים שיודעת לתת בדיוק את התשתית הנכונה לחוויה כזו.

מתחשק לכם לשחזר או לצאת לחופשת מטיילים משלכם, באחד מהלוקיישנים הצפוניים של הרשת? מגיעה לכם הנחה של 10% בכל אחד בתי המלון, עם הקוד redoodim (אם אתם נכנסים עם הלינק הבא, אין צורך אפילו להזין אותו, ההנחה תתקבל בכל מקרה)
https://bit.ly/3xCR3Ux
רשת מלונות מטיילים - האתר