אמהות מקבילות / סרט קולנוע

הכל אודות אלמודובר בסרט אחד

אי אפשר לקבור את האמת המכוערת לנצח, אבל אפשר לבחור לה תכריכים יפים וצבעוניים במיוחד, ואז לחכות בנשימה עצורה לרגע שבו היא תתגלה.

זה, בגדול, הסרט החדש של פדרו אלמודובר, "אמהות מקבילות".

ותסמכו עליו שהוא יכרוך אותו בתכריכים הכי יפים ואסתטיים. תסמכו עליו שהוא יספר סיפור אישי מורכב, כמעט צהוב, וידע להוציא ממנו איזו אמת אוניברסלית על הסתרה, ועל אימהות, ועל אהבה שסמיכה יותר מדם.

תסמכו עליו שהוא ילהק קאסט של שחקניות יפהפיות ומוכשרות במיוחד, לגלם נשים חזקות בתפקידים הראשיים וגם בתפקידי המשנה. אבל חזקות באמת, לא באופן פלקטי. גם ג'ניס (פנלופה קרוז החורכת) וגם אנה (מילנה סמיט המרגשת) אמיצות ואינטליגנטיות, בעלות כמה וכמה גווני אישיות, אבל במקביל הן גם פגיעות וחשופות וטועות ומתחרטות. כבר אמרתי, לא פלקט.

תסמכו על כך שהסרט יוגש לכם מצולחת לתפארת על הסטים הכי יפים שיש, בפריימים שבא לטרוף.

תסמכו על פסקול דרמטי, שלפעמים ממש כמו הסצנות הוא לא הכי נוח, אבל הוא מתאים וחכם במיוחד.

בקיצור, תסמכו על אלמדובר שהוא עושה את זה שוב – בונה סרט שיכול להיות רק שלו, עם טביעת אצבע כל כך מובהקת, שמי שאוהב אותה, כבר מכור.

ולא, זה לא סרט קל בכלל. בקושי חייכתי במהלכו למרות היופי ולמרות שיש בו גם מעט הומור.

אבל הבוקר קמתי עם חלק מהסצנות שבסרט מול העיניים, עם אסימונים שנפלו עוד קצת ועוד קצת  ועם צורך כמעט בלתי נשלט לשבת לכתוב את הטקסט הזה...נדמה לי שזו אינדיקציה לא רעה בכלל לכך שזה סרט משמעותי.

לכו כל עוד הוא מוצג בקולנוע, כי כל הרואה אלמדובר על מסך ענק, הרי זה משובח...

(נכתב במאי 2022)