הבנות מהשורה האחרונה / נטפליקס

חמש חברות, חמש משימות, וסרטן אחד.

בסצנת הפתיחה של "הבנות מהשורה האחרונה", חמש נשים שונות מתבוננות ישר במראה, זאת אומרת בנו, הצופים, תוך כדי גילוח שיער ראשן. לאט לאט השיער מתמעט, הדמעות מתרבות, ההלם ניכר על הפנים, ומדי פעם מפלחת את המיית המכונה איזו קללה בספרדית או צחוק היסטרי.

אני יכולה רק לנחש שאת הפתיח הזה צילמו בטייק אחד, ונדמה לי שכבר שם התאהבתי בשחקניות, בצילום, בבימוי וברעיון הכללי: 

חמש חברות יוצאות לחופשה אחת אחרונה ופרועה, לפני שאחת מהן תתחיל טיפולים כימותרפיים.
לחופשה יש חוקים ברורים מאד - לא מזכירים את המחלה בכלל, לא מסגירים את החולה, ובכל ערב נשלף פתק אחד אנונימי מתוך קופסה.
בקופסה, 5 פתקי משימות. כל חברה כתבה משימה אחרת, וכל חמש החברות חייבות לבצע את אותה משימה, על עקרון ה Bucket List. 

מי כתבה מה? מיהי החברה החולה? מה הן המשימות ואיך הן משנות את הבנות תוך כדי תנועה? אני לא מגלה, כדי לא להרוס.  אני רק אגיד שהמסע שלהן כיפי, מסעיר, חושני, שמח, עצוב, חד פעמי ומצחיק כמו החיים עצמם.

זו בפירוש לא סדרה על סרטן, שבאמת מקפיד להיות רק ניצב רחוק ברקע. זו סדרה על בחירות בחיים, על מימוש עצמי, על אהבה ועל חברות בין נשים, על כל היבטיה - המעצימים, המרגשים, המשעשעים, היפים וגם הקצת פחות יפים.

אהבתי שלמרות שיש פה פוטנציאל "נוסחתי" להיות סדרת בנות/חברות צפויה וקלישאתית, רוב הזמן היא ממש לא נופלת למקומות האלה.

6 פרקים, פחות משעה לפרק, בספרדית נהדרת שעושה חשק ללמוד את השפה. אם אתם מחפשים את זה בנטפליקס באנגלית: The girls at the back.
לסיכום - בינג' מוצדק ואסקפיסטי על נושא עמוק עם תוספות רדודות שהופכות את הצפייה למוי כיף!