במבו, מסאז' תאילנדי לנשמה / הוד השרון

יום כיף עם החברה הכי עסוקה בארץ

לפני כמה שבועות, טלי וויצאפה לי צילום של לוח השנה שלה ביוני. מתחת למה שנראה כמו הכלאה בין היומן של השרה שאשא ביטון לזה של קרן פלס, היא רשמה לי: "עברתי לדפים! לא מצליחה לנהל את כל הפרויקטים שלי יחד".

אחרי שהתאוששתי מהסחרחורת, הצלחתי להתעמק בלוח המוטרף הזה ולמצוא יום חמישי אחד קטן ומיותם, שאיכשהו נשאר פנוי. "את זה" אמרתי לה, "את זה אני רוצה שתשמרי לי, ואני אדאג לכל היתר"

וככה היה. היה לנו יום כל כך שווה וכיפי שזה לגמרי מתבקש פוסט המלצות.

יצאנו ב09:00 מהבית, אחרי הקפה ואחרי הפקקים. אלוהי הכבישים היו בעדנו, ותוך פחות משעה כבר היינו בקו פנגן. כלומר, בהוד השרון...

תחנה ראשונה: במבו מסג' תאילנדי, מגדיאל 57 הוד השרון  

ממש על הרחוב המסחרי הראשי, בין סניף של פיצה האט לפיצוציה גנרית, חיכתה לנו דלת קסמים לתאילנד. אם נתעלם מהעובדה שחסרה הגישה לחוף טורקיז עם דקלים וחול לבן, את כל השאר תמצאו. כאן פשוט מרגישים, שומעים, רואים ואפילו מריחים תאילנד, בחוויה אותנטית מהכניסה ועד היציאה.

את  המקום המתוקתק והמיוחד הזה, שיש בו צוות חוצה יבשות (מתאילנד, מהפיליפינים וגם מישראל) הקימה ענבר אברון. אני מכירה אותה עוד מהימים שבהם עבדתי כקופירייטרית שכירה במשרדי פרסום. היא היתה אז מנהלת המדיה המיתולוגית של אידאולוג'יק, ובכלל לא בטוח שהיא מודעת לזה, אבל מבחינתי היא היתה באותה תקופה ה"עמוקה ברדודים" שלי. רווקה תל אביבית מגניבה ויודעת כל: איפה כדאי לבלות, לאן הולכים לאכול ושיא השיאים -  זו שלימדה אותי להזמין בגדים (וחזיות!) באינטרנט, הרבה לפני שזה הפך לספורט לאומי. בקיצור, ענבר מאז ומעולם ידעה מה טוב ומה שווה, והבמבו פלייס הזה שלה, הוא פשוט המשך ישיר של מי שהיא ושל יכולות הניהול הפנומנליות שהיו לה כבר אז.

אנחנו קבלנו בבמבו שני טיפולים כל אחת. טלי הלכה על עיסוי שמנים בסגנון תאילנדי מפנק, ואני הלכתי על מסאג' תאילנדי מסורתי מפרק. אפשר להגיד שכשלא הרגשתי בעננים, זה בעיקר בגלל שקצת ראיתי כוכבים...המטפלת התאילנדית הסופר מקצועית שלי לא ריחמה עליי, וטוב שכך. כי כשהיא סיימה עם הקיפול, העיסוי, הפירוק והאיתחול חשתי את עצמי מינימום לינוי אשרם – זקופה, גמישה וחיונית מתמיד (-;
קינחנו שתינו בעיסוי רגליים מושלם, וכאן כבר נהניתי מפינוק נטו. אם לסכם בארבע מילים: סוואדיקה עליכן, צוות במבו.

תחנה שניה: היכל האופנה, רחוב הבנים 10 הוד השרון 

יצאנו מהקפסולה התאילנדית ישר לחום הלוהט של הרחוב ההוד השרוני. היתה לנו שעה ואפילו יותר לשרוף עד ארוחת הצהריים, והחלטנו שאנחנו מנצלות את מומנטום האנטי אייג'ינג שהרגשנו אחרי הטיפול כדי לעשות הליכה קטנה, ונגיע לאן שנגיע.
ובכן, מה אתם יודעים? הגענו לחנות בגדים! ה-ל-ם (-;
אל תשפטו אותה לפי השם, או הגלאם...
מדובר בחנות אאוטלט פשוט מצוינת לכל מי שאוהבת את המכנסיים של מותגים כמו או-לה-לה, מיס לונה, יו סבן וכאלה. אני מיד הבנתי את הפוטנציאל, בזמן שטלי עשתה קולות של "חם מדי למדוד". מיותר לציין שבסוף לא רק ששתינו מדדנו חצי חנות, גם לקחנו חלק פעיל בהמלצות סטיילינג וסדנאות העצמה אקספרס ללקוחות אחרות שנכנסו. יצאנו עם שלל לא רע בכלל, במחיר שגם הוא לא רע בכלל, והמשכנו במסע ההוד והשרון שלנו, לתחנה הבאה.

תחנה שלישית: The Asian Deli, רחוב הבנים 15 הוד השרון 

מסאג' תאילנדי שהופיע במערכה הראשונה מחייב איזה ראמן במערכה האחרונה, לא ככה?

ענבר המליצה לנו על אסיאתית בשם Asian deli, וכמו שהבנתם מתחילת הפוסט – אם ענבר ממליצה אני עושה! המסעדה מציעה תפריט מרשים של סושי ומנות אסיאתיות, כולל שרימפסים ופירות ים, באנים, מוקפצים, קארי, מנות שונות של דון בורי (תבשיל מסורתי בסגנון "הכל בקערה אחת") ומנות ילדים. אפרופו ילדים – יש ישיבה בחוץ, ברחוב מתחת לצילייה ויש חלל פנימי די קטן ולא אקוסטי שאם יש בו ילדים (נגיד שני גורי אדם בני 7-8 שבדיוק הושבתה להם מערכת החינוך ואמא שלהם קצת מנמנמת מולם בעיניים פקוחות...) עלול להיות די מרעיש. אז התמקדנו במנות המעולות שבחרנו (סלט סשימי טונה  מצוין, וגם ראמן פרגית וקארי ירוק) ואת כל מה שהיה לנו להגיד (והיה לנו, ברוך השם, מה להגיד) שמרנו לדרך הפקוקה חזרה הביתה. 

נפרדנו, טלי ואני מהיום המדהים הזה יחד, בידיעה שהפעם הבאה שניפגש תהיה רק אי שם ביולי, מתנחמות במילים האלמותיות:
We will always have Hod Hasharon